שנים את נוטרת לי טינה בנפשך
על האהבה שניצתה ביני לבין אישך
ולא אוכל להסביר כמה אהבה זו ממררת
דווקא את חייה של "האישה האחרת"
לא הייתה לי כל דרך להעלים או להמתיק
את הטעם המר מהסיפור הכי עתיק
של אהבה אסורה בין אזוקי טבעת
שכמהו זה לזה, אך לא העזו געת
את חשבת שקיבלת בלעדיות על הכאב
אך עד היום מפוזרים שבריו של לב אוהב
ובזמן שנאחזת בקרנות מזבח משפחה
אני ניסיתי לצלול אל תהום השכחה
בידייך אמנם הייתה כבר הכתובה
ואושרו הופקד אצלך כבן ערובה
אך ביום שעל רגשותינו הוא הניף את חרבו
הוא מימש את החוזה, ושילם בדם לבו
היום אני כותבת לך ממרחק השנים
מחטטת בכאב בזיכרונות ישנים
ומבינה שהקרבת את אושרך הפרטי
כדי לשמור על ילדייך ועל הקן המשפחתי
כנראה כבר לא נדע מהי הדרך הנכונה
האם היינו מאושרים יותר לו הבחירה הייתה
שונה?
האם קיים בכלל סיכוי לזוג אוהבים
שבנה את עולמו על מים גנובים?
ומה עבר עלייך בשנים שחלפו?
האם הצלחת לאסוף את הקלפים שנטרפו?
האם הצלחת לייצר שוב אינטימיות וקרבה
© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או
לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה