שוב מתקדרים לך שמיים גם ביום קיץ
ותהום פוערת את פיה לקראתך
בחיבוק דוב את נמשכת, מרגישה את החיץ
שמוקם בן רגע בין העולם לבינך
כל מראות העולם מחייכות לאידך
לועגות ומשקפות את בבואתך השנואה
היקום סוגר עלייך, הטבעת מתהדקת
ואין סיכוי שתמצאי כאן שום דלת יציאה
תילחמי, הם אומרים, אבל את כבר יודעת
את לא רואה את העולם דרך עיניהם
כשאת היא בעצם אויבתך המושבעת
כל רצונך הוא פשוט לחדול להתקיים
קומי ילדה, אל תיכנעי בקלות
הם הולמים בעוצמה על פעמון הזכוכית
את מבטך המזוגג את מפנה אל הקולות
שומעת, לא שומעת, את זעקתם הנצחית
עוד מעט הם יצליחו לשלשל מלמעלה חבל
את משתעשעת במחשבה להפכו לחבל תלייה
אך הם עושים כל שאפשר לקצר לך את הסבל
את משתכנעת ונאחזת שוב בחבל הצלה
תילחמי, הם אומרים, אבל את כבר יודעת
את לא רואה את העולם דרך עיניהם
כשאת היא בעצם אויבתך המושבעת
כל רצונך הוא פשוט לחדול להתקיים
© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או
לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה