יום שישי, 25 באוקטובר 2013

חייל שלי

בוא הביתה ילד,
פשוט מהר את המדים
כדי שאוכל עוד סופשבוע
להשתיק פחדים

מהר הביתה ילד,
כל כך עייף ומאובק
כדי שתוכל שוב להרגיש
אהוב ומחובק

 
מתעסקת כמו תמיד בדאגות הכי קלות
אבל בפנים אני נושאת את הגדולה שבתפילות
רק להגן אני רוצה על נשמתך התמה
חוס עליו אלוקיי מפני מראות המלחמה

 
חזור הביתה ילד
מלילות ללא שינה
כדי להניח את ראשך
למצוא פינה

נכנס הביתה ילד
כל כך בוגר פתאום
והנה שוב הלב שלי
חוזר לפעום

 
מתעסקת כמו תמיד בדאגות הכי קלות
אבל בפנים אני נושאת את הגדולה שבתפילות
רק להגן אני רוצה על נשמתך התמה
חוס עליו אלוקיי מפני מראות המלחמה

 
© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

יום שבת, 19 באוקטובר 2013

אהבתי לשירה

להנשים את הנפש, על ערש מותה
לחמם את הלב הקר
לחדול מהכול, לו לרגע אחד
אם לא כן, העולם הוא עקר!

הן אפילו הזמן הוא לפתע ידיד
מתון וארך-אפיים
למול מלאכת מחשבת שזורה במילים
הנישאת כמלכה על כפיים



© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

ילדיי

משורר הנכסף לשרטט תשוקותיו
מלבישן מילים כְּבַדִים,
ואני אהוביי הם בשר ודם,
וקרואים הם בשם – ילדים.

כי אמם הורתם אנוכי, הם שלי!
ומילים לא תוכלנה לשאת,
את כל הרגשות השוצפים כגלים,
עת אני בחיקם מתכסית.



© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

סיפור אגדה

מתי זה קרה שהכרכרה הפכה לדלעת
איך בתום אז האמנת שרק נסיך נותן טבעת
וביום שהוא הציע לך, מאושר את בכית
איך לא ידעת שתהפכי מיפהפייה ללכלוכית?

איך סיפרו לך שתמיד הוא יציל מכל צרה
שבחרבו ייצא באומץ מול כל רוח סערה
שבעיניו תמיד תהיי היפה שבנשים
ולא גילו לך: "בשביל יופי יש כללים מאד נוקשים..."

אז בין חיתול לבין מטבח את עוד חולמת בהקיץ
ובטוחה שעוד ישוב המחזר המעריץ
שיתבונן בך מהופנט, ולא יסיר את מבטו
זה רק שהוא טרוד עכשיו, תמתיני קצת ואו-טו-טו
בלחץ של שגרה טרופה, את קצת שוכחת לחייך
בין ילדים לעבודה את לא ממש זוכרת איך
להיות קצת חושנית, ולהרגיש מאד נחשקת
ובסופו של יום עמוס, את מתמוטטת, מרוסקת

מתי ואיך קרה שאת עוד ממתינה שיטלפן
בזמן שהוא פרפר חופשי, וקצת מרגיש כמו פיטר פן
איך זה פסעת כמו עליסה אל תמונה של אשליה
ולא עצרת לחשוב לרגע מה אמת ומה בדיה 

איך השנים חולפות להן והנסיכה הרדומה
עוד מצפה להתעורר, גם אם חלפו עשרים שנה
כי אושר, עושר וכן הלאה, עוד יגיעו זה ברור
הרי הבטיחו לך בלי די  רק "הפי אנדינג" לסיפור   




© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

עקבות

פעם הייתי לוח חלק ונקי
ועוד לא נכתבה בי אות ראשונה
אך מאז כבר פסעתי אינסוף בדרכי
נחרטו בי מגע ומילים ותמונה

מערבולת פנימית עושה בי שמות
מטלטלת אותי מתוך רוגע ושקט   
מעירה זיכרונות ותחושות רדומות
את נפשי בין פסגה לתהום היא זורקת

פה זוכרת מבט כל כך רך ומלטף
ושם מהדהד קול אהוב ויקר 
שוב כאב חד מפלח ועוטף
מסמן עליי את חותמו המוכר

בקומי מלטפת צלקת ישנה
מרפרפת בזהירות מעל כאב ותיק
באהבה אוספת, חסרת כל תקנה
את כל עקבות הזמן, כמו עץ אלון עתיק


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.


                                   

שיר לזכרו של אילן רמון

הוא נשא מבטו לרקיע ממעל
והרגיש איך בכל מאודו
הוא נכון למשימה, וקבל עם ועולם
הוא ישיב לעמו את כבודו

אחיו הקדושים הושפלו עד עפר
בידיהם של אויבים מרצחים
אבל הוא את גבולות השמים יפרוץ
וינקום את נקמת ההולכים

ההמון התכנס ביומו הגדול
העולם בו צפה כקהל
וכולם כאחד אז עצרו נשמתם
כשנסק והמריא לחלל

רק בתו הקטנה שלבה התכווץ
הרימה בשקט ראשה
אבא שלי הגיבור, האמיץ
אל תלך מעמי בבקשה

חיוכו התנוסס בלב כל אוהביו
בעודו מרחף במרומים
וכולם כבר ציפו שישוב ממרחק
וספרו רגעים וימים

ההמון התכנס שוב ביום הגדול
נרגשים שוב הביטו אל על
ושוב נשמעה הספירה לאחור
מחכים לשובו מחלל

רק ילדונת קטנה מול שאון שמחתם,
שליבה ניבא לה רעות
כבר ידעה שאת אבא שלה, המלאך
לעולם לא תשוב עוד לראות...


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

                                   

בוחרת בטוב

עוד שולפת מלבי את החצים המורעלים
ממששת בכאב את חודן של המילים
אבל לא מאבדת את האמון באנשים
רק נזהרת לא לחשוף את הצדדים החלשים

כן, לומדת שאפשר למצוא מקום לשמחה
גם אם עוד לא יבשה העין הבוכה
ואת כל השלדים שנחבאים בין הצללים
מסלקת מדרכי שלא יניחו מכשולים

כמו ילדה שמסמנת את השביל עם פירורים
אני שומרת בגופי שלא יעוטו ציפורים
ומוודאת שיהיה נתיב בטוח לפחות
כדי שלא אתעה בדרך להגשים לי הבטחות

מרגישה איך מחלימים גם הפצעים הישנים
ולומדת לאהוב את עצמי עם השנים
לאט-לאט אני אוספת את המילים האוהבות
להיות לי רשת ביטחון מהנפילות הכואבות

כמו ילדה שמסמנת את השביל עם פירורים
אני שומרת בגופי שלא יעוטו ציפורים
ומוודאת שיהיה נתיב בטוח לפחות
כדי שלא אתעה בדרך להגשים לי הבטחות


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

                                   

מכתב לאשתו

שנים את נוטרת לי טינה בנפשך
על האהבה שניצתה ביני לבין אישך
ולא אוכל להסביר כמה אהבה זו ממררת
דווקא את חייה של "האישה האחרת"

לא הייתה לי כל דרך להעלים או להמתיק
את הטעם המר מהסיפור הכי עתיק
של אהבה אסורה בין אזוקי טבעת
שכמהו זה לזה, אך לא העזו געת

את חשבת שקיבלת בלעדיות על הכאב
אך עד היום מפוזרים שבריו של לב אוהב
ובזמן שנאחזת בקרנות מזבח משפחה
אני ניסיתי לצלול אל תהום השכחה

בידייך אמנם הייתה כבר הכתובה
ואושרו הופקד אצלך כבן ערובה
אך ביום שעל רגשותינו הוא הניף את חרבו
הוא מימש את החוזה, ושילם בדם לבו

היום אני כותבת לך ממרחק השנים
מחטטת בכאב בזיכרונות ישנים
ומבינה שהקרבת את אושרך הפרטי
כדי לשמור על ילדייך ועל הקן המשפחתי

כנראה כבר לא נדע מהי הדרך הנכונה
האם היינו מאושרים יותר לו הבחירה הייתה שונה?
האם קיים בכלל סיכוי לזוג אוהבים
שבנה את עולמו על מים גנובים?

ומה עבר עלייך בשנים שחלפו?
האם הצלחת לאסוף את הקלפים שנטרפו?
האם הצלחת לייצר שוב אינטימיות וקרבה
עם האיש שוויתר למענך על אהבה?



© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

                                   

ירח

נעוץ הוא ממעל, תלוי על בלימה
וזורח אלפי נגוהות.
משתלח ביופי עוצר נשימה
בנשמות הרכות, הנוגות.

באדנות של גביר הוא משליך אל הרחוב
מפלי זהבו בשלווה,
ומביט, מרוחק, באותם בני מכאוב,
המלקטים פירוריו כנדבה.

בין שמים לארץ, על קולב נעלם
כך ניצב בגאון מלוא הודו.
בדממה רועמת, על מפתן העולם
הוא לעד ימלא ייעודו.

   

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.
                                  



תהום

שוב מתקדרים לך שמיים גם ביום קיץ
ותהום פוערת את פיה לקראתך
בחיבוק דוב את נמשכת, מרגישה את החיץ
שמוקם בן רגע בין העולם לבינך

כל מראות העולם מחייכות לאידך
לועגות ומשקפות את בבואתך השנואה
היקום סוגר עלייך, הטבעת מתהדקת
ואין סיכוי שתמצאי כאן שום דלת יציאה

תילחמי, הם אומרים, אבל את כבר יודעת
את לא רואה את העולם דרך עיניהם
כשאת היא בעצם אויבתך המושבעת
כל רצונך הוא פשוט לחדול להתקיים

קומי ילדה, אל תיכנעי בקלות
הם הולמים בעוצמה על פעמון הזכוכית
את מבטך המזוגג את מפנה אל הקולות
שומעת, לא שומעת, את זעקתם הנצחית

עוד מעט הם יצליחו לשלשל מלמעלה חבל  
את משתעשעת במחשבה להפכו לחבל תלייה
אך הם עושים כל שאפשר לקצר לך את הסבל
את משתכנעת ונאחזת שוב בחבל הצלה

תילחמי, הם אומרים, אבל את כבר יודעת
את לא רואה את העולם דרך עיניהם
כשאת היא בעצם אויבתך המושבעת
כל רצונך הוא פשוט לחדול להתקיים


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

                                   

אי אהבה

 אתמול ביקרתי במדינת העוני
ראיתי שם אנשים ממש כמוני
כשהתבוננתי לעומק, הם היו קצת שונים
הם ידעו להעריך את הדברים הכי קטנים
אחר כך עברתי למדינת האכזבה
האווירה שם הייתה קודרת, עצובה
בלי עתיד, בלי תקווה, רק תסכול מתמשך
מאמינים שמישהו את החוטים כך מושך
במדינת היגון, תושבים קצת מוכים
הכאב הוא עמוק וזורם בעורקים 
אי אפשר בלעדיו, הוא אבר של הגוף
איש-איש בעצמו, כלוא וסגוף
חציתי יבשת, ועל אדמה בטוחה
הגעתי היישר למדינת השמחה
תושבים צוהלים, עליזים מטבעם
קיבלו את פניי בחיוך, אל העם
לא חשוב מה סיפרתי, לא חשוב מה קרה
אם לא סוף העולם, שום דבר לא נורא
במדינת העושר הכה בי הפאר
מפיקים שם ממון, כמו נפט מן הבאר 
כל צרה, כל אסון, בכלל בלי ויכוחים 
מתורגם מיד לנכס מניב רווחים
כך שוטטתי בין מדינות עם דרכון בין-לאומי
בין יבשה ליבשה חיפשתי את עצמי
בכל מקום שהיתי תקופה די קצרה
אבל שוב הרגשתי חסרת מטרה
ורק אי אחד של שקט, היה לי למפלט
המקום היחיד שהרגש בו שלט
אי קטן, פצפון, ובודדים הם בעליו
אך כולם מחפשים את הדרך אליו
קצת מוזר הדבר, הוא גלוי לעין כול
לכאורה להגיע, כל אחד יכול
אך עליו לעשות זאת בדרך אישית שסלל
משימה, כך מסתבר, שאינה פשוטה בכלל
עומדים בה מעטים שנכונים לכל הקרבה
כדי לחוות מהו רגש טהור של אהבה
ומרגע שכף רגלי דרכה על אדמתו
אין מקום בעולם שמתאים לי, כמותו


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.


                                   

אהבת דוד ובת שבע

אז ראית אותה, וכדרך הטבע
נמשכת אליה כמו דוד אל בת שבע
אך אם זורם בעורקיך דם מלך אמתי
לא תיטול נשמת אוריה החתי

אל תחמוד אשת רעך וגבור על היצר
חיש מהר שים בינך ובינה את המצר
בל תראה מול עיניך כמה היא יפה
פן תזרע רוח ותקצור רק סופה

תאוות בשרים כה רגעית וקצרה
אך לנצח בנפש תותיר את שברה
עוד שיא בר חלוף, עוד כיבוש עילאי
מראית עין של רגש נשגב ופלאי

גם המלך עירום, כן הוא רק בשר ודם
ולמרות שיש כתר, הוא פשוט בן אדם
הנחש המפתה לא עוזב לעולם
ומזנב בו העונש גם למול פשע מושלם

צא דוד, צא מתוך שכרון החושים
אל תתפתה בקלות ללחישתם של נחשים
אל תיכנע מבלי קרב, בחולשה של שוליית
שים אבן בקלע, וצא מול גוליית



© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

                                   

אושר עכשיו

ולפני בוא הצונאמי שיעשה בנו שפטים
ויהפוך על פיהם רגעי אושר מועטים
נתרגש מהכול, נאהב ונצחק
לא ניתן לו לפחד לקרוע מרחק

לא יוכל לנו גל, גדול או קטן
לא ישבית השמחה למול סלע איתן
אם נפקח את עינינו היטב לרווחה
ובכל שזכינו, נביט נכוחה

ונדע ההווה הוא עכשיו, אין שני
כל רגע של אושר קצוב וזמני
לא נוכל לשמרו לרגעים אחרים
לעשות בו שימוש בימי אופל קודרים

נתענג על הטוב, כל עוד הוא קיים
לא נזכור כי הנצח לעד מאוים 
ננצור כל שבריר של רגש זך וטהור
ולפני בוא החושך, נדליק לנו אור


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.