עוד שולפת מלבי את החצים המורעלים
ממששת בכאב את חודן של המילים
אבל לא מאבדת את האמון באנשים
רק נזהרת לא לחשוף את הצדדים החלשים
כן, לומדת שאפשר למצוא מקום לשמחה
גם אם עוד לא יבשה העין הבוכה
ואת כל השלדים שנחבאים בין הצללים
מסלקת מדרכי שלא יניחו מכשולים
כמו ילדה שמסמנת את השביל עם פירורים
אני שומרת בגופי שלא יעוטו ציפורים
ומוודאת שיהיה נתיב בטוח לפחות
כדי שלא אתעה בדרך להגשים לי הבטחות
מרגישה איך מחלימים גם הפצעים הישנים
ולומדת לאהוב את עצמי עם השנים
לאט-לאט אני אוספת את המילים האוהבות
להיות לי רשת ביטחון מהנפילות הכואבות
כמו ילדה שמסמנת את השביל עם פירורים
אני שומרת בגופי שלא יעוטו ציפורים
ומוודאת שיהיה נתיב בטוח לפחות
כדי שלא אתעה בדרך להגשים לי הבטחות
© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או
לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.
יודעת מה אני כל כך אוהב בכתיבה שלך? שאת הכאב את מעבירה ברכות ויופי,אני חושב שעליתי על זה...
השבמחקאתה פשוט מקסים. תודה רבה אלון.
מחק