ריחות, קולות, קרעי תמונות, הכול סגור במזוודה
עם השנים, עם המרחק, היא רק הולכת וכבדההוא אמר לך תעזבי, תזרקי את המטען
וכן, רצית להיפטר, אבל שמחת שזה עוד כאן
תמיד חשבת שהוא טיפש אם האמין שזה אפשר
פשוט לנטוש, להתרחק, ואז להיות קצת מאושר
נכון, הוא במציאות אחרת, אי שם נטוע זה מכבר
אך יום אחד אולי ישוב ויחפש את העבר
וכשירצה להיזכר, לנבור בתוך קופסה שחורה
רק את תדעי למצוא אתו, כל רמז דק וכל שורה
כמו אספנית של רגשות, אוצרת כל שביב זיכרון
ושמה בין חדרי לבך, את מאחסנת בארון
לא מוכנה להיפרד מכל מה שעברת בדרך
גם אם תהיי היחידה שעוד מוצאת בהם קצת ערך
אך אם ירצה להיזכר, לנבור בתוך קופסה שחורה
רק את תדעי למצוא אתו, כל רמז דק וכל שורה
© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה