שובו אחים

אבות אכלו בוסר, ושיני בנים תקהינה
אך נערינו רכים הם, אבינו, רחם נא 
אל תשיב במחילה את ידנו ריקם
אב רחום וחנון, אל תהא אל נקם

קהילת צאנך אבודה בלי רועה
פה איל שש לקרב, ושם שה תועה
כאן עדר שלם מחפש את דרכו
לא מבין תפקידו, לא מבין את ערכו

אנא שמע תפילתנו, המצא מחילה
לנשמת אב דואב, ללב אם אומללה
השב ילדינו לזרועות משפחתם
ושבו בנים לגבולם, אל ביתם

נערינו רכים הם, אבינו, רחם נא
אם אבות אכלו בוסר, שיני בנים בל תקהינה

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

תמונת (מ)צב

עטוף בשריון, כמו בלתי חדיר

רכיכה שכמותו, לא רוצה להרגיש

מול עולם מאיים, עצום ואדיר

הוא נחבא תחת רושם נוקשה ואדיש

מתהלך לאטו עת משא חייו

עמוס על גבו, מעכב צעדיו

אם שמחה מציפה, או עצוב לו עכשיו

את הרגש ידחק, וימשיך בלעדיו

מסתור הוא לא בית, רק חומת הגנה

מקלט לשמר בו את כל הפחדים

בלי לצאת ולחוות גם רגעי סכנה

ייספרו רגעי זמן של חיים אבודים

הוא ישרוד כנראה, בלי מכה או שריטה

בלי שמישהו יחדור לעולם הפנימי

ויחשוב שהצליח, וזו השיטה

לעמוד כך איתן מול איום קיומי

יום ועוד יום, בלי שינוי, בלי הבדל

מתקדם לאטו עם משא חייו

לא יידע לעולם שהפחד גדל

והופך להיות הגדול באויביו

מסתור הוא לא בית, רק חומת הגנה

מקלט לשמר בו את כל הפחדים

בלי לצאת ולחוות גם רגעי סכנה

ייספרו רגעי זמן של חיים אבודים

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

מקובל

מיום שאתה נולד, אתה רוצה להיות שייך

לעולם מסביבך, לחברים, למשפחה

לאט-לאט אתה הופך שייך לאחרים

ועם הזמן כבר פחות שייך לעצמך

רוצה שיאהבו אותך, רוצה להיות מקובל

כל אחד מחפש בך משהו אחר

אתה כל כך רוצה לרצות, אבל הופך מבולבל

ובלי להרגיש, בעצמך אתה סוחר

במעגל האינסופי אתה עבד לתדמית

מרגיש את עצמך הולך ונשחק

מי שאוהב באמת, יאהב אותך תמיד

אז קח נשימה, וצא מהמשחק

צריך להיות יפה, צריך להיות עשיר

צריך להיות חכם ועם קריירה מצליחה

להיות נחשק, לחיות חיים מלאי ריגושים

להראות שאתה זה מניה בטוחה

אל תפחד, אתה לא זקוק לאישור

אם תוכל בלעדיו, תהיה מאושר

רק שחרר את הרף שאליו אתה קשור

אהבה בלי תנאים, עוד תראה שאפשר

במעגל האינסופי אתה עבד לתדמית

מרגיש את עצמך הולך ונשחק

מי שאוהב באמת, יאהב אותך תמיד

אז קח נשימה, וצא מהמשחק

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

מדבר

במדבר הזה אין אהבה
דומיה מתפרשת על אדמה חרבה
עשבייה מתגוללת ברוח השרב
ובוקר שדוהר וצלו אחריו

במדבר הזה האדמה צחיחה
אין מי שירווה בגשם ברכה
פה ושם נוודים מבקשים כאן מקלט
נבלעים אל האופק בשקט מוחלט

אין דרך מסומנת, אין נתיב בטוח
השמש מכה במרחב הפתוח
שקיעות מרהיבות מתחלפות בזריחות
ורקיע ברקע מבטיח הבטחות

ימים של חמסין וצינת הלילות
חיים מסתתרים בתוך מחילות
טובעים בדיונות אוקיינוס זהוב
במדבר הזה אין סיכוי לאהוב


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

קחי מה שהשארת

הלוואי שיכולתי לחשוב

שאולי את פשוט לא קיימת

במקום לחפש רמזים  

ועקבות של אישה נעלמת

בכורסה הירוקה שאהבת

ספוג ריח בושם מוכר

וצרור תלתלי משי רכים

השאירו חותם על הכר

בואי קחי את כל מה שהשארת אחרייך

אל תשאירי לי כלום שיזכיר לי אותך

השירים שאהבת, ערמונים ביום גשם

את החום שהטבעת בלב שנפתח

איך אפשר לא לחשוב שהיית

ולתת הזדמנות לאחרת

אם היה בך פשוט את הכול

והשארת לי אותך למזכרת

החתול מיילל לצדי

מתרפק על שמיכת הקטיפה

גם הוא כבר מבין שאינך

וכמוני צמא ללטיפה

בואי קחי את כל מה שהשארת אחרייך

אל תשאירי לי כלום שיזכיר לי אותך

השירים שאהבת, ערמונים ביום גשם

את החום שהטבעת בלב שנפתח


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

אחרת

היא תמיד קצת אחרת

לא אחת שנזהרת

לא שומרת

על כל הכללים

מבפנים היא בוערת

לא מוותרת

לא אחת שמצטערת

על שנים של הרגלים

היא אישה מכשפת, פאם פאטאל חושנית

לא פועלת אף פעם לפי התכנית

אם יצרת ניצוץ, היא שלך לעכשיו

מחר כנראה תחכה לה לשווא

היא תמיד קצת לא מובנת

לא נשענת

לא אחת שמתכוננת

לחיים מסודרים

מבחוץ היא מסומנת

לא מוגנת

לא אחת שנותנת

שייסגרו השערים

היא אישה מכשפת, פאם פאטאל חושנית

לא פועלת אף פעם לפי התכנית
אם יצרת ניצוץ, היא שלך לעכשיו
מחר כנראה תחכה לה לשווא

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

זקוק לך

אני צריך אותך היום

שתהיי לי עיר מקלט

מכל הרעש הגדול,

מכל הכאוס המוחלט

שתאספי אותי אלייך

תחבקי בסבלנות

ואת החום של כף ידך

שתלטף בעדינות

רק אצלך אני רוצה להניח את נפשי

להתמסר בלי דאגות, להרגיש כל כך חופשי  

כמו תינוק שמתכסה בחיק אמו הרחומה

ובמילות אהבתה מיד מוצא לו נחמה

ואיך רק את יודעת

לשים לי יוד על כל שריטה

בחמלתך נשכח הכול

מכאביי את מפשיטה

קרבי אותי היום

אני אבוד כאן בלעדייך

ברוך הזה שלך

אני כחומר בידייך

  

רק אצלך אני רוצה להניח את נפשי

להתמסר בלי דאגות, להרגיש כל כך חופשי  

כמו תינוק שמתכסה בחיק אמו הרחומה

ובמילות אהבתה מיד מוצא לו נחמה

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

שיר כאב ליום השואה

והמאכלת מוסיפה לחוג מעל הראשים
כמחשבת, נפשו של מי תיקח הפעם
ואין עוד אדם
אשר טעם הדם
לא בא אל פיו
ומכאיב 

ואתה היושב במרומים, הן תדע
אך תשאיר את סיבת קיומנו, חידה
אז סלח נא אלוה,
ואל ייחר אפך
אך מה טעם תמצא עוד בבני עמך?
ואין בנו מדריך
לטוב ולרע
איש באמונתו
ידבק או יגרע

ואתה עוד מוסיף לתת עונשים
וקשים
ואנו רק אנשים...


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

בטבע שלנו

בואי נשכח היום את ליל אמש
נתכסה בשמיכה הזהובה של השמש
נטבע בתוך טבע ירוק אינסופי
נתמזג זה בזו, גופך בגופי

בואי נברח מקופסת הבטון
ונחליף את הנוף בפרחי יקינטון
באדום כלנית, במרבד חרציות
ברחש מופלא של רוחות קיציות

נצא לרגע מעולם של תחליפים
בו פלאי היקום הופכים להיות שקופים
ובמקום הצבעים של המציאות המזויפת
נריח ונרגיש את העונה המתחלפת

בואי אתי אל החוף הפראי
מול גווני ארגמן של שקיעה עוד תראי
איך נושרים מעלינו קליפות וכעסים
איך קרחונים של שנים בן רגע נמסים

בואי נלמד מחדש את יופייה של הבריאה
מול שאון להקת חסידות ממריאה
ממפל מים צונן הנופל אל נהר
מקסמו של העמק מגובה ההר

נצא לרגע מעולם של תחליפים
בו פלאי היקום הופכים להיות שקופים
ובמקום הצבעים של המציאות המזויפת
נריח ונרגיש את העונה המתחלפת


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

שבר

וחשבת שהכול בחייך הולך כשורה

לא דמיינת שבינתיים קורה דבר נורא

שהשבר כבר קרוב, ומתקרב אל סף דלתך

שתיכף תתרסקי, עיוורת שכמותך

המשכת להתנהל בתוך ערפל של שגרה

לא ידעת שהכול בסדר, אבל רק לכאורה

שהנה השמיים כבר עומדים ליפול אתך

כשתפקחי את העיניים, לא יישאר מקום מבטח

סערה משתוללת, מתנפצת לעברך

אבל את בתוך בועה, מנותקת ושלווה

שלא יגעו לך בחלום שכבר רקום על עורך

שלא יפרמו לך את חוטי האהבה

סירבת לשמוע את הרעש שהלך והתקרב

מאיים על השקט שתיכף ייחרב

שקעת לך בחלקת אלוקים הקטנה

לא רצית להביט במציאות המשתנה

האמנת שאין סיבה אמתית לדאגה

רק נשכת את השפתיים לפעמים בהבלגה

וחשבת שעוד רגע כבר הכול מאחורייך

לא ראית את שר העצב שממתין בשערייך

סערה משתוללת, מתנפצת לעברך

אבל את בתוך בועה, מנותקת ושלווה

שלא יגעו לך בחלום שכבר רקום על עורך

שלא יפרמו לך את חוטי האהבה

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

שמשון

עירום, בלי אפוד ושריון להרגיע

באתי אלייך חשוף ופגיע

להתקרב עד הסוף, להקריב את כולי

להיות שלך בלי לפחד,

להרגיש שאת שלי

וזה מפחיד, אהובתי, להיות תלוי בך כל כך

כמו מכור ששכח איך להיות מפוכח

ואיך אוכל שוב לחזור לאחור, לעצמי

אם עכשיו זה נדמה

שאת כל עולמי?

ואם אני כשמשון, האם תהיי כמו דלילה?

אהבת נפש כזו - היא ברכה או קללה?

לבי כבר מזמן  נכנע, השתעבד

אבל כמה גדול הוא הפחד לאבד

מהופנט מקסמייך, מצחוקך המתגלגל

לנשיקות הסוחפות  אנ'לא מוכן להתרגל

רק רוצה שיימשך, שלעולם לא ייגמר

אם רק תסכימי, על אושרי

אני מוכן כאן להמר

מוכן להיות כשמשון, רק אל תהיי כמו דלילה

אהבת נפש כזו, אתן הכול בשבילה 

לבי כבר מזמן  נכנע, השתעבד

אבל כמה גדול הוא הפחד לאבד



© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

ורציתי לכתוב (מבוסס על השיר "רגע פרטי" של ריטה)

ואני רק רציתי לכתוב
לגעת מקרוב
במילים הנכונות
להציף בבת אחת
את התחושות המוצפנות
לא לחשוב...

לפתוח לפעמים את הדלת הנעולה
ולחשוף בלי לפחד את העצבות המהולה
שבטוב...

ואני רק רציתי לכתוב
להקליד על לוח לב
בידיים רועדות
ולברור אחת אחת
את המילים המיועדות
לאהוב

עד אשר נכתבו בי הרגשות מעצמן
ופרטו על הנימים וסערו ביד אמן
אל החוף

והצורך ההוא הפרטי
הוא נובע מתוך נשמתי
עוד לוקח אותי
כמו אינו תחת שליטתי

ואני רק רציתי לכתוב
ולכתוב
ולכתוב

על הקצה

כל החיים כלוליין על קצה חוט
בין חיי סערה לחיים של נוחות
משתדלת לשמור על שיווי המשקל
הקל הוא כבד, הכבד הוא לא קל... 


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

נעים בגיל ארבעים

"הו, טוב שהגעתם. עכשיו באים?"

כך נוזפים נעורים בבני ארבעים

"שכחתם אותנו – לא הבטתם אחור

שיבה כבר זרקה בבלונד או שחור

קצת כרס גדלה, התרחבו המותניים

וקמטים פה ושם התמקמו בינתיים

בלוריות השער כבר עמדו בשלכת

באמת האמנתם שהזמן עומד מלכת?"

ונוזפת זִקנה בבוגרי גיל שלושים

"באמת נדמה לכם שאתם כבר קשישים?

קצת שיבה בשער הבהילה אתכם כבר

שאתם מתרפקים בנוסטלגייה על זיכרונות העבר?

זהו גיל ארבעים – אתם רק ילדים

החיים עד עכשיו היו רק משחק מקדים..."

ורק ההווה מחייך בנימוס

לבוגרי ארבעים ממתיק סוד כמוס

ולוחש על האוזן: "זה הרגע שלכם

לצאת למסע הגדול של חייכם

סוף-סוף התמקמתם ואתם חשים ביטחון

לבחור רק במסלול שמרגיש הכי נכון   

זה הזמן להמריא, שבו לכם בנוחות

רק אל תשכחו חגורות בטיחות"

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

אחרי שהלכת

זה הלב שאיבד פתאום את הקצב

זו הנשמה שהתעטפה בשכבות רבות של עצב

זה הפה שלא זוכר כבר איך מחייכים

זה אתה שהלכת, ואיך ממשיכים? 

זו האבן שלוחצת לי חזק בחזה

זה הטעם המר של הרגע הזה

זו שמחת החיים שאבדה ואיננה

זה אתה שהיית חלק ממנה

ואיך אפשר להמשיך אם כיבו לי את האור מבפנים

אם מה שנשאר זו רק קליפה מרוקנת משמחה

לא יודעת איך לחיות את החיים המשתנים

ומה בכלל הטעם, בלי לחיות אותם אתך?

זה הדם שהפסיק לזרום בעורקים

זה השיר שמכאיב לי מבעד לסדקים

זו השפה המשותפת שכבר אין עם מי לחלוק

זה אתה שהפכת לזיכרון אחד רחוק

זה כמו קטר שאין לו יעד, ונמצא בסוף הדרך

זו התחושה שבלעדיך אין לי שום ערך

זה הבכי שעולה ופורץ בלי שליטה   

זו אני שנשארתי, ואיפה אתה?

ואיך אפשר להמשיך אם כיבו לי את האור מבפנים

אם מה שנשאר זו רק קליפה מרוקנת משמחה

לא יודעת איך לחיות את החיים המשתנים

ומה בכלל הטעם, בלי לחיות אותם אתך?




© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

אני סולחת (תרגיל כתיבת שיר על לחן קיים)

זה הזמן

דווקא כאן

תן לי בית

לא רחוק

בכי תינוק

כך נשברתי

אחרי שעזבת

פעם מזמן

על מה שעבר

אני סולחת

על ספסל

מעורסל

בן שנתיים

מה נותר

מה נשבר

מה ייגע עוד

אחרי שעזבת

פעם מזמן

בכל זאת על מה שעבר

אני סולחת

זה לא יהיה פשוט פתאום לפתוח 

בלי פחד את הלב שהתאבן

לתת בך אמון

אולי היא עוד תשוב לפרוח

האהבה, גם בלי להתכוון

עוד יגדל

הבן שלנו

גם אני

גם אתה

לא שכחנו

אחרי שעזבת

פעם מזמן

בכל זאת על מה שעבר

אני סולחת

הכול היה יכול להיות אחרת

אם לא היית ככה אז נוטש

אבל לא מאוחר

תראה היום אני חוזרת

האהבה תשוב להתחדש

זה הזמן

דווקא כאן

תן לי בית

לא רחוק

צחוק תינוק

כך נשבעתי

אחרי שעזבת

פעם מזמן

על מה שעבר

אני סולחת

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

כל העולם במה

ורק לי הבמאי שכח להגיד

איך אני צריכה להמשיך את התפקיד

ונשארתי לבד, באמצע המחזה

והפחד לטעות עומד לי בחזה

צריך לאלתר, אין זמן להתכונן

המסך כבר הורם, הקהל מתבונן

ועוברות מערכה ראשונה ושנייה

ואין לי דרך לדעת מה כתוב בתוכנייה

כל כך הרבה תפקידים, מה ראשי, מה משני?

ומה תפקיד חיי, ומי זו אני?

וזו לא שאלה של להיות או לא להיות

זו השאלה הגדולה איך נמנעים מטעויות?

רגע אחד אני אמא, רגע אחר אני בת

ומנהלת קריירה, רק לא בשבת

אחות, חברה, בת זוג, בת אדם

אינספור דיאלוגים זורמים לי בדם

כל כך הרבה תפקידים, מה ראשי, מה משני?

ומה תפקיד חיי, ומי זו אני?

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.