קחי מה שהשארת

הלוואי שיכולתי לחשוב

שאולי את פשוט לא קיימת

במקום לחפש רמזים  

ועקבות של אישה נעלמת

בכורסה הירוקה שאהבת

ספוג ריח בושם מוכר

וצרור תלתלי משי רכים

השאירו חותם על הכר

בואי קחי את כל מה שהשארת אחרייך

אל תשאירי לי כלום שיזכיר לי אותך

השירים שאהבת, ערמונים ביום גשם

את החום שהטבעת בלב שנפתח

איך אפשר לא לחשוב שהיית

ולתת הזדמנות לאחרת

אם היה בך פשוט את הכול

והשארת לי אותך למזכרת

החתול מיילל לצדי

מתרפק על שמיכת הקטיפה

גם הוא כבר מבין שאינך

וכמוני צמא ללטיפה

בואי קחי את כל מה שהשארת אחרייך

אל תשאירי לי כלום שיזכיר לי אותך

השירים שאהבת, ערמונים ביום גשם

את החום שהטבעת בלב שנפתח


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

אחרת

היא תמיד קצת אחרת

לא אחת שנזהרת

לא שומרת

על כל הכללים

מבפנים היא בוערת

לא מוותרת

לא אחת שמצטערת

על שנים של הרגלים

היא אישה מכשפת, פאם פאטאל חושנית

לא פועלת אף פעם לפי התכנית

אם יצרת ניצוץ, היא שלך לעכשיו

מחר כנראה תחכה לה לשווא

היא תמיד קצת לא מובנת

לא נשענת

לא אחת שמתכוננת

לחיים מסודרים

מבחוץ היא מסומנת

לא מוגנת

לא אחת שנותנת

שייסגרו השערים

היא אישה מכשפת, פאם פאטאל חושנית

לא פועלת אף פעם לפי התכנית
אם יצרת ניצוץ, היא שלך לעכשיו
מחר כנראה תחכה לה לשווא

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

זקוק לך

אני צריך אותך היום

שתהיי לי עיר מקלט

מכל הרעש הגדול,

מכל הכאוס המוחלט

שתאספי אותי אלייך

תחבקי בסבלנות

ואת החום של כף ידך

שתלטף בעדינות

רק אצלך אני רוצה להניח את נפשי

להתמסר בלי דאגות, להרגיש כל כך חופשי  

כמו תינוק שמתכסה בחיק אמו הרחומה

ובמילות אהבתה מיד מוצא לו נחמה

ואיך רק את יודעת

לשים לי יוד על כל שריטה

בחמלתך נשכח הכול

מכאביי את מפשיטה

קרבי אותי היום

אני אבוד כאן בלעדייך

ברוך הזה שלך

אני כחומר בידייך

  

רק אצלך אני רוצה להניח את נפשי

להתמסר בלי דאגות, להרגיש כל כך חופשי  

כמו תינוק שמתכסה בחיק אמו הרחומה

ובמילות אהבתה מיד מוצא לו נחמה

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

שיר כאב ליום השואה

והמאכלת מוסיפה לחוג מעל הראשים
כמחשבת, נפשו של מי תיקח הפעם
ואין עוד אדם
אשר טעם הדם
לא בא אל פיו
ומכאיב 

ואתה היושב במרומים, הן תדע
אך תשאיר את סיבת קיומנו, חידה
אז סלח נא אלוה,
ואל ייחר אפך
אך מה טעם תמצא עוד בבני עמך?
ואין בנו מדריך
לטוב ולרע
איש באמונתו
ידבק או יגרע

ואתה עוד מוסיף לתת עונשים
וקשים
ואנו רק אנשים...


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

בטבע שלנו

בואי נשכח היום את ליל אמש
נתכסה בשמיכה הזהובה של השמש
נטבע בתוך טבע ירוק אינסופי
נתמזג זה בזו, גופך בגופי

בואי נברח מקופסת הבטון
ונחליף את הנוף בפרחי יקינטון
באדום כלנית, במרבד חרציות
ברחש מופלא של רוחות קיציות

נצא לרגע מעולם של תחליפים
בו פלאי היקום הופכים להיות שקופים
ובמקום הצבעים של המציאות המזויפת
נריח ונרגיש את העונה המתחלפת

בואי אתי אל החוף הפראי
מול גווני ארגמן של שקיעה עוד תראי
איך נושרים מעלינו קליפות וכעסים
איך קרחונים של שנים בן רגע נמסים

בואי נלמד מחדש את יופייה של הבריאה
מול שאון להקת חסידות ממריאה
ממפל מים צונן הנופל אל נהר
מקסמו של העמק מגובה ההר

נצא לרגע מעולם של תחליפים
בו פלאי היקום הופכים להיות שקופים
ובמקום הצבעים של המציאות המזויפת
נריח ונרגיש את העונה המתחלפת


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

שבר

וחשבת שהכול בחייך הולך כשורה

לא דמיינת שבינתיים קורה דבר נורא

שהשבר כבר קרוב, ומתקרב אל סף דלתך

שתיכף תתרסקי, עיוורת שכמותך

המשכת להתנהל בתוך ערפל של שגרה

לא ידעת שהכול בסדר, אבל רק לכאורה

שהנה השמיים כבר עומדים ליפול אתך

כשתפקחי את העיניים, לא יישאר מקום מבטח

סערה משתוללת, מתנפצת לעברך

אבל את בתוך בועה, מנותקת ושלווה

שלא יגעו לך בחלום שכבר רקום על עורך

שלא יפרמו לך את חוטי האהבה

סירבת לשמוע את הרעש שהלך והתקרב

מאיים על השקט שתיכף ייחרב

שקעת לך בחלקת אלוקים הקטנה

לא רצית להביט במציאות המשתנה

האמנת שאין סיבה אמתית לדאגה

רק נשכת את השפתיים לפעמים בהבלגה

וחשבת שעוד רגע כבר הכול מאחורייך

לא ראית את שר העצב שממתין בשערייך

סערה משתוללת, מתנפצת לעברך

אבל את בתוך בועה, מנותקת ושלווה

שלא יגעו לך בחלום שכבר רקום על עורך

שלא יפרמו לך את חוטי האהבה

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

שמשון

עירום, בלי אפוד ושריון להרגיע

באתי אלייך חשוף ופגיע

להתקרב עד הסוף, להקריב את כולי

להיות שלך בלי לפחד,

להרגיש שאת שלי

וזה מפחיד, אהובתי, להיות תלוי בך כל כך

כמו מכור ששכח איך להיות מפוכח

ואיך אוכל שוב לחזור לאחור, לעצמי

אם עכשיו זה נדמה

שאת כל עולמי?

ואם אני כשמשון, האם תהיי כמו דלילה?

אהבת נפש כזו - היא ברכה או קללה?

לבי כבר מזמן  נכנע, השתעבד

אבל כמה גדול הוא הפחד לאבד

מהופנט מקסמייך, מצחוקך המתגלגל

לנשיקות הסוחפות  אנ'לא מוכן להתרגל

רק רוצה שיימשך, שלעולם לא ייגמר

אם רק תסכימי, על אושרי

אני מוכן כאן להמר

מוכן להיות כשמשון, רק אל תהיי כמו דלילה

אהבת נפש כזו, אתן הכול בשבילה 

לבי כבר מזמן  נכנע, השתעבד

אבל כמה גדול הוא הפחד לאבד



© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

ורציתי לכתוב (מבוסס על השיר "רגע פרטי" של ריטה)

ואני רק רציתי לכתוב
לגעת מקרוב
במילים הנכונות
להציף בבת אחת
את התחושות המוצפנות
לא לחשוב...

לפתוח לפעמים את הדלת הנעולה
ולחשוף בלי לפחד את העצבות המהולה
שבטוב...

ואני רק רציתי לכתוב
להקליד על לוח לב
בידיים רועדות
ולברור אחת אחת
את המילים המיועדות
לאהוב

עד אשר נכתבו בי הרגשות מעצמן
ופרטו על הנימים וסערו ביד אמן
אל החוף

והצורך ההוא הפרטי
הוא נובע מתוך נשמתי
עוד לוקח אותי
כמו אינו תחת שליטתי

ואני רק רציתי לכתוב
ולכתוב
ולכתוב

על הקצה

כל החיים כלוליין על קצה חוט
בין חיי סערה לחיים של נוחות
משתדלת לשמור על שיווי המשקל
הקל הוא כבד, הכבד הוא לא קל... 


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

נעים בגיל ארבעים

"הו, טוב שהגעתם. עכשיו באים?"

כך נוזפים נעורים בבני ארבעים

"שכחתם אותנו – לא הבטתם אחור

שיבה כבר זרקה בבלונד או שחור

קצת כרס גדלה, התרחבו המותניים

וקמטים פה ושם התמקמו בינתיים

בלוריות השער כבר עמדו בשלכת

באמת האמנתם שהזמן עומד מלכת?"

ונוזפת זִקנה בבוגרי גיל שלושים

"באמת נדמה לכם שאתם כבר קשישים?

קצת שיבה בשער הבהילה אתכם כבר

שאתם מתרפקים בנוסטלגייה על זיכרונות העבר?

זהו גיל ארבעים – אתם רק ילדים

החיים עד עכשיו היו רק משחק מקדים..."

ורק ההווה מחייך בנימוס

לבוגרי ארבעים ממתיק סוד כמוס

ולוחש על האוזן: "זה הרגע שלכם

לצאת למסע הגדול של חייכם

סוף-סוף התמקמתם ואתם חשים ביטחון

לבחור רק במסלול שמרגיש הכי נכון   

זה הזמן להמריא, שבו לכם בנוחות

רק אל תשכחו חגורות בטיחות"

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

אחרי שהלכת

זה הלב שאיבד פתאום את הקצב

זו הנשמה שהתעטפה בשכבות רבות של עצב

זה הפה שלא זוכר כבר איך מחייכים

זה אתה שהלכת, ואיך ממשיכים? 

זו האבן שלוחצת לי חזק בחזה

זה הטעם המר של הרגע הזה

זו שמחת החיים שאבדה ואיננה

זה אתה שהיית חלק ממנה

ואיך אפשר להמשיך אם כיבו לי את האור מבפנים

אם מה שנשאר זו רק קליפה מרוקנת משמחה

לא יודעת איך לחיות את החיים המשתנים

ומה בכלל הטעם, בלי לחיות אותם אתך?

זה הדם שהפסיק לזרום בעורקים

זה השיר שמכאיב לי מבעד לסדקים

זו השפה המשותפת שכבר אין עם מי לחלוק

זה אתה שהפכת לזיכרון אחד רחוק

זה כמו קטר שאין לו יעד, ונמצא בסוף הדרך

זו התחושה שבלעדיך אין לי שום ערך

זה הבכי שעולה ופורץ בלי שליטה   

זו אני שנשארתי, ואיפה אתה?

ואיך אפשר להמשיך אם כיבו לי את האור מבפנים

אם מה שנשאר זו רק קליפה מרוקנת משמחה

לא יודעת איך לחיות את החיים המשתנים

ומה בכלל הטעם, בלי לחיות אותם אתך?




© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

אני סולחת (תרגיל כתיבת שיר על לחן קיים)

זה הזמן

דווקא כאן

תן לי בית

לא רחוק

בכי תינוק

כך נשברתי

אחרי שעזבת

פעם מזמן

על מה שעבר

אני סולחת

על ספסל

מעורסל

בן שנתיים

מה נותר

מה נשבר

מה ייגע עוד

אחרי שעזבת

פעם מזמן

בכל זאת על מה שעבר

אני סולחת

זה לא יהיה פשוט פתאום לפתוח 

בלי פחד את הלב שהתאבן

לתת בך אמון

אולי היא עוד תשוב לפרוח

האהבה, גם בלי להתכוון

עוד יגדל

הבן שלנו

גם אני

גם אתה

לא שכחנו

אחרי שעזבת

פעם מזמן

בכל זאת על מה שעבר

אני סולחת

הכול היה יכול להיות אחרת

אם לא היית ככה אז נוטש

אבל לא מאוחר

תראה היום אני חוזרת

האהבה תשוב להתחדש

זה הזמן

דווקא כאן

תן לי בית

לא רחוק

צחוק תינוק

כך נשבעתי

אחרי שעזבת

פעם מזמן

על מה שעבר

אני סולחת

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

כל העולם במה

ורק לי הבמאי שכח להגיד

איך אני צריכה להמשיך את התפקיד

ונשארתי לבד, באמצע המחזה

והפחד לטעות עומד לי בחזה

צריך לאלתר, אין זמן להתכונן

המסך כבר הורם, הקהל מתבונן

ועוברות מערכה ראשונה ושנייה

ואין לי דרך לדעת מה כתוב בתוכנייה

כל כך הרבה תפקידים, מה ראשי, מה משני?

ומה תפקיד חיי, ומי זו אני?

וזו לא שאלה של להיות או לא להיות

זו השאלה הגדולה איך נמנעים מטעויות?

רגע אחד אני אמא, רגע אחר אני בת

ומנהלת קריירה, רק לא בשבת

אחות, חברה, בת זוג, בת אדם

אינספור דיאלוגים זורמים לי בדם

כל כך הרבה תפקידים, מה ראשי, מה משני?

ומה תפקיד חיי, ומי זו אני?

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

זוגיות

איך אני נראית? אני שואלת

אתה עונה לי "יופי", כמו תמיד

אבל עיניך הכבויות הן מספרות לי

את כל מה שאתה כבר לא תגיד

וכשנצא למועדון עם חברים

אני אראה את שתי עיניך זוהרות

כשמבטך יקלוט ברגע קל

את כל הטוב שיש באחרות 

בגיל שלנו מבינים דבר או שניים

על החיים, על מורכבות של יחסים

ולפעמים קצת נעלם לו הברק שבעיניים

אם מאבדים בדיוק את מה שמחפשים

עם השנים אנחנו כל כך התרגלנו

להסתכל על מה שיש, ולא לראות

ובשפה היבשה הזאת בינינו

לא נשאר מקום למחמאות

וכמה זה טיפשי, אתה מבין

לא להחזיק את מה שיש בכל הכוח

אל תאבד אותי בשביל להיזכר

בכל מה שהספקנו לשכוח

בגיל שלנו מבינים דבר או שניים

על החיים, על מורכבות של יחסים

ולפעמים קצת נעלם לו הברק שבעיניים

אם מאבדים בדיוק את מה שמחפשים


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

חייל שלי

בוא הביתה ילד,
פשוט מהר את המדים
כדי שאוכל עוד סופשבוע
להשתיק פחדים

מהר הביתה ילד,

כל כך עייף ומאובק
כדי שתוכל שוב להרגיש
אהוב ומחובק

 

מתעסקת כמו תמיד בדאגות הכי קלות
אבל בפנים אני נושאת את הגדולה שבתפילות
רק להגן אני רוצה על נשמתך התמה
חוס עליו אלוקיי מפני מראות המלחמה

 

חזור הביתה ילד
מלילות ללא שינה
כדי להניח את ראשך
למצוא פינה

נכנס הביתה ילד

כל כך בוגר פתאום
והנה שוב הלב שלי
חוזר לפעום

 

מתעסקת כמו תמיד בדאגות הכי קלות
אבל בפנים אני נושאת את הגדולה שבתפילות
רק להגן אני רוצה על נשמתך התמה
חוס עליו אלוקיי מפני מראות המלחמה

 
© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

אהבתי לשירה

להנשים את הנפש, על ערש מותה
לחמם את הלב הקר
לחדול מהכול, לו לרגע אחד
אם לא כן, העולם הוא עקר!

הן אפילו הזמן הוא לפתע ידיד
מתון וארך-אפיים
למול מלאכת מחשבת שזורה במילים
הנישאת כמלכה על כפיים



© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

ילדיי

משורר הנכסף לשרטט תשוקותיו
מלבישן מילים כְּבַדִים,
ואני אהוביי הם בשר ודם,
וקרואים הם בשם – ילדים.

כי אמם הורתם אנוכי, הם שלי!
ומילים לא תוכלנה לשאת,
את כל הרגשות השוצפים כגלים,
עת אני בחיקם מתכסית.



© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

סיפור אגדה

מתי זה קרה שהכרכרה הפכה לדלעת

איך בתום אז האמנת שרק נסיך נותן טבעת

וביום שהוא הציע לך, מאושר את בכית

איך לא ידעת שתהפכי מיפהפייה ללכלוכית?

איך סיפרו לך שתמיד הוא יציל מכל צרה

שבחרבו ייצא באומץ מול כל רוח סערה

שבעיניו תמיד תהיי היפה שבנשים

ולא גילו לך: "בשביל יופי יש כללים מאד נוקשים..."

אז בין חיתול לבין מטבח את עוד חולמת בהקיץ

ובטוחה שעוד ישוב המחזר המעריץ

שיתבונן בך מהופנט, ולא יסיר את מבטו

זה רק שהוא טרוד עכשיו, תמתיני קצת ואו-טו-טו

בלחץ של שגרה טרופה, את קצת שוכחת לחייך

בין ילדים לעבודה את לא ממש זוכרת איך

להיות קצת חושנית, ולהרגיש מאד נחשקת

ובסופו של יום עמוס, את מתמוטטת, מרוסקת

מתי ואיך קרה שאת עוד ממתינה שיטלפן

בזמן שהוא פרפר חופשי, וקצת מרגיש כמו פיטר פן

איך זה פסעת כמו עליסה אל תמונה של אשליה

ולא עצרת לחשוב לרגע מה אמת ומה בדיה 

איך השנים חולפות להן והנסיכה הרדומה

עוד מצפה להתעורר, גם אם חלפו עשרים שנה

כי אושר, עושר וכן הלאה, עוד יגיעו זה ברור

הרי הבטיחו לך בלי די  רק "הפי אנדינג" לסיפור   




© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.