ורציתי לכתוב (מבוסס על השיר "רגע פרטי" של ריטה)

ואני רק רציתי לכתוב
לגעת מקרוב
במילים הנכונות
להציף בבת אחת
את התחושות המוצפנות
לא לחשוב...

לפתוח לפעמים את הדלת הנעולה
ולחשוף בלי לפחד את העצבות המהולה
שבטוב...

ואני רק רציתי לכתוב
להקליד על לוח לב
בידיים רועדות
ולברור אחת אחת
את המילים המיועדות
לאהוב

עד אשר נכתבו בי הרגשות מעצמן
ופרטו על הנימים וסערו ביד אמן
אל החוף

והצורך ההוא הפרטי
הוא נובע מתוך נשמתי
עוד לוקח אותי
כמו אינו תחת שליטתי

ואני רק רציתי לכתוב
ולכתוב
ולכתוב

על הקצה

כל החיים כלוליין על קצה חוט
בין חיי סערה לחיים של נוחות
משתדלת לשמור על שיווי המשקל
הקל הוא כבד, הכבד הוא לא קל... 


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

נעים בגיל ארבעים

"הו, טוב שהגעתם. עכשיו באים?"

כך נוזפים נעורים בבני ארבעים

"שכחתם אותנו – לא הבטתם אחור

שיבה כבר זרקה בבלונד או שחור

קצת כרס גדלה, התרחבו המותניים

וקמטים פה ושם התמקמו בינתיים

בלוריות השער כבר עמדו בשלכת

באמת האמנתם שהזמן עומד מלכת?"

ונוזפת זִקנה בבוגרי גיל שלושים

"באמת נדמה לכם שאתם כבר קשישים?

קצת שיבה בשער הבהילה אתכם כבר

שאתם מתרפקים בנוסטלגייה על זיכרונות העבר?

זהו גיל ארבעים – אתם רק ילדים

החיים עד עכשיו היו רק משחק מקדים..."

ורק ההווה מחייך בנימוס

לבוגרי ארבעים ממתיק סוד כמוס

ולוחש על האוזן: "זה הרגע שלכם

לצאת למסע הגדול של חייכם

סוף-סוף התמקמתם ואתם חשים ביטחון

לבחור רק במסלול שמרגיש הכי נכון   

זה הזמן להמריא, שבו לכם בנוחות

רק אל תשכחו חגורות בטיחות"

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

אחרי שהלכת

זה הלב שאיבד פתאום את הקצב

זו הנשמה שהתעטפה בשכבות רבות של עצב

זה הפה שלא זוכר כבר איך מחייכים

זה אתה שהלכת, ואיך ממשיכים? 

זו האבן שלוחצת לי חזק בחזה

זה הטעם המר של הרגע הזה

זו שמחת החיים שאבדה ואיננה

זה אתה שהיית חלק ממנה

ואיך אפשר להמשיך אם כיבו לי את האור מבפנים

אם מה שנשאר זו רק קליפה מרוקנת משמחה

לא יודעת איך לחיות את החיים המשתנים

ומה בכלל הטעם, בלי לחיות אותם אתך?

זה הדם שהפסיק לזרום בעורקים

זה השיר שמכאיב לי מבעד לסדקים

זו השפה המשותפת שכבר אין עם מי לחלוק

זה אתה שהפכת לזיכרון אחד רחוק

זה כמו קטר שאין לו יעד, ונמצא בסוף הדרך

זו התחושה שבלעדיך אין לי שום ערך

זה הבכי שעולה ופורץ בלי שליטה   

זו אני שנשארתי, ואיפה אתה?

ואיך אפשר להמשיך אם כיבו לי את האור מבפנים

אם מה שנשאר זו רק קליפה מרוקנת משמחה

לא יודעת איך לחיות את החיים המשתנים

ומה בכלל הטעם, בלי לחיות אותם אתך?




© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

אני סולחת (תרגיל כתיבת שיר על לחן קיים)

זה הזמן

דווקא כאן

תן לי בית

לא רחוק

בכי תינוק

כך נשברתי

אחרי שעזבת

פעם מזמן

על מה שעבר

אני סולחת

על ספסל

מעורסל

בן שנתיים

מה נותר

מה נשבר

מה ייגע עוד

אחרי שעזבת

פעם מזמן

בכל זאת על מה שעבר

אני סולחת

זה לא יהיה פשוט פתאום לפתוח 

בלי פחד את הלב שהתאבן

לתת בך אמון

אולי היא עוד תשוב לפרוח

האהבה, גם בלי להתכוון

עוד יגדל

הבן שלנו

גם אני

גם אתה

לא שכחנו

אחרי שעזבת

פעם מזמן

בכל זאת על מה שעבר

אני סולחת

הכול היה יכול להיות אחרת

אם לא היית ככה אז נוטש

אבל לא מאוחר

תראה היום אני חוזרת

האהבה תשוב להתחדש

זה הזמן

דווקא כאן

תן לי בית

לא רחוק

צחוק תינוק

כך נשבעתי

אחרי שעזבת

פעם מזמן

על מה שעבר

אני סולחת

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

כל העולם במה

ורק לי הבמאי שכח להגיד

איך אני צריכה להמשיך את התפקיד

ונשארתי לבד, באמצע המחזה

והפחד לטעות עומד לי בחזה

צריך לאלתר, אין זמן להתכונן

המסך כבר הורם, הקהל מתבונן

ועוברות מערכה ראשונה ושנייה

ואין לי דרך לדעת מה כתוב בתוכנייה

כל כך הרבה תפקידים, מה ראשי, מה משני?

ומה תפקיד חיי, ומי זו אני?

וזו לא שאלה של להיות או לא להיות

זו השאלה הגדולה איך נמנעים מטעויות?

רגע אחד אני אמא, רגע אחר אני בת

ומנהלת קריירה, רק לא בשבת

אחות, חברה, בת זוג, בת אדם

אינספור דיאלוגים זורמים לי בדם

כל כך הרבה תפקידים, מה ראשי, מה משני?

ומה תפקיד חיי, ומי זו אני?

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

זוגיות

איך אני נראית? אני שואלת

אתה עונה לי "יופי", כמו תמיד

אבל עיניך הכבויות הן מספרות לי

את כל מה שאתה כבר לא תגיד

וכשנצא למועדון עם חברים

אני אראה את שתי עיניך זוהרות

כשמבטך יקלוט ברגע קל

את כל הטוב שיש באחרות 

בגיל שלנו מבינים דבר או שניים

על החיים, על מורכבות של יחסים

ולפעמים קצת נעלם לו הברק שבעיניים

אם מאבדים בדיוק את מה שמחפשים

עם השנים אנחנו כל כך התרגלנו

להסתכל על מה שיש, ולא לראות

ובשפה היבשה הזאת בינינו

לא נשאר מקום למחמאות

וכמה זה טיפשי, אתה מבין

לא להחזיק את מה שיש בכל הכוח

אל תאבד אותי בשביל להיזכר

בכל מה שהספקנו לשכוח

בגיל שלנו מבינים דבר או שניים

על החיים, על מורכבות של יחסים

ולפעמים קצת נעלם לו הברק שבעיניים

אם מאבדים בדיוק את מה שמחפשים


© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

חייל שלי

בוא הביתה ילד,
פשוט מהר את המדים
כדי שאוכל עוד סופשבוע
להשתיק פחדים

מהר הביתה ילד,

כל כך עייף ומאובק
כדי שתוכל שוב להרגיש
אהוב ומחובק

 

מתעסקת כמו תמיד בדאגות הכי קלות
אבל בפנים אני נושאת את הגדולה שבתפילות
רק להגן אני רוצה על נשמתך התמה
חוס עליו אלוקיי מפני מראות המלחמה

 

חזור הביתה ילד
מלילות ללא שינה
כדי להניח את ראשך
למצוא פינה

נכנס הביתה ילד

כל כך בוגר פתאום
והנה שוב הלב שלי
חוזר לפעום

 

מתעסקת כמו תמיד בדאגות הכי קלות
אבל בפנים אני נושאת את הגדולה שבתפילות
רק להגן אני רוצה על נשמתך התמה
חוס עליו אלוקיי מפני מראות המלחמה

 
© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

אהבתי לשירה

להנשים את הנפש, על ערש מותה
לחמם את הלב הקר
לחדול מהכול, לו לרגע אחד
אם לא כן, העולם הוא עקר!

הן אפילו הזמן הוא לפתע ידיד
מתון וארך-אפיים
למול מלאכת מחשבת שזורה במילים
הנישאת כמלכה על כפיים



© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

ילדיי

משורר הנכסף לשרטט תשוקותיו
מלבישן מילים כְּבַדִים,
ואני אהוביי הם בשר ודם,
וקרואים הם בשם – ילדים.

כי אמם הורתם אנוכי, הם שלי!
ומילים לא תוכלנה לשאת,
את כל הרגשות השוצפים כגלים,
עת אני בחיקם מתכסית.



© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

סיפור אגדה

מתי זה קרה שהכרכרה הפכה לדלעת

איך בתום אז האמנת שרק נסיך נותן טבעת

וביום שהוא הציע לך, מאושר את בכית

איך לא ידעת שתהפכי מיפהפייה ללכלוכית?

איך סיפרו לך שתמיד הוא יציל מכל צרה

שבחרבו ייצא באומץ מול כל רוח סערה

שבעיניו תמיד תהיי היפה שבנשים

ולא גילו לך: "בשביל יופי יש כללים מאד נוקשים..."

אז בין חיתול לבין מטבח את עוד חולמת בהקיץ

ובטוחה שעוד ישוב המחזר המעריץ

שיתבונן בך מהופנט, ולא יסיר את מבטו

זה רק שהוא טרוד עכשיו, תמתיני קצת ואו-טו-טו

בלחץ של שגרה טרופה, את קצת שוכחת לחייך

בין ילדים לעבודה את לא ממש זוכרת איך

להיות קצת חושנית, ולהרגיש מאד נחשקת

ובסופו של יום עמוס, את מתמוטטת, מרוסקת

מתי ואיך קרה שאת עוד ממתינה שיטלפן

בזמן שהוא פרפר חופשי, וקצת מרגיש כמו פיטר פן

איך זה פסעת כמו עליסה אל תמונה של אשליה

ולא עצרת לחשוב לרגע מה אמת ומה בדיה 

איך השנים חולפות להן והנסיכה הרדומה

עוד מצפה להתעורר, גם אם חלפו עשרים שנה

כי אושר, עושר וכן הלאה, עוד יגיעו זה ברור

הרי הבטיחו לך בלי די  רק "הפי אנדינג" לסיפור   




© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים
 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

עקבות

פעם הייתי לוח חלק ונקי

ועוד לא נכתבה בי אות ראשונה

אך מאז כבר פסעתי אינסוף בדרכי

נחרטו בי מגע ומילים ותמונה

מערבולת פנימית עושה בי שמות

מטלטלת אותי מתוך רוגע ושקט   

מעירה זיכרונות ותחושות רדומות

את נפשי בין פסגה לתהום היא זורקת

פה זוכרת מבט כל כך רך ומלטף

ושם מהדהד קול אהוב ויקר 

שוב כאב חד מפלח ועוטף

מסמן עליי את חותמו המוכר

בקומי מלטפת צלקת ישנה

מרפרפת בזהירות מעל כאב ותיק

באהבה אוספת, חסרת כל תקנה

את כל עקבות הזמן, כמו עץ אלון עתיק

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים

 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

                                   

שיר לזכרו של אילן רמון

הוא נשא מבטו לרקיע ממעל

והרגיש איך בכל מאודו

הוא נכון למשימה, וקבל עם ועולם

הוא ישיב לעמו את כבודו

אחיו הקדושים הושפלו עד עפר

בידיהם של אויבים מרצחים

אבל הוא את גבולות השמים יפרוץ

וינקום את נקמת ההולכים

ההמון התכנס ביומו הגדול

העולם בו צפה כקהל

וכולם כאחד אז עצרו נשמתם

כשנסק והמריא לחלל

רק בתו הקטנה שלבה התכווץ

הרימה בשקט ראשה

אבא שלי הגיבור, האמיץ

אל תלך מעמי בבקשה

חיוכו התנוסס בלב כל אוהביו

בעודו מרחף במרומים

וכולם כבר ציפו שישוב ממרחק

וספרו רגעים וימים

ההמון התכנס שוב ביום הגדול

נרגשים שוב הביטו אל על

ושוב נשמעה הספירה לאחור

מחכים לשובו מחלל

רק ילדונת קטנה מול שאון שמחתם,

שליבה ניבא לה רעות

כבר ידעה שאת אבא שלה, המלאך

לעולם לא תשוב עוד לראות...

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים

 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

                                   

בוחרת בטוב

עוד שולפת מלבי את החצים המורעלים

ממששת בכאב את חודן של המילים

אבל לא מאבדת את האמון באנשים

רק נזהרת לא לחשוף את הצדדים החלשים

כן, לומדת שאפשר למצוא מקום לשמחה

גם אם עוד לא יבשה העין הבוכה

ואת כל השלדים שנחבאים בין הצללים

מסלקת מדרכי שלא יניחו מכשולים

כמו ילדה שמסמנת את השביל עם פירורים

אני שומרת בגופי שלא יעוטו ציפורים

ומוודאת שיהיה נתיב בטוח לפחות

כדי שלא אתעה בדרך להגשים לי הבטחות

מרגישה איך מחלימים גם הפצעים הישנים

ולומדת לאהוב את עצמי עם השנים

לאט-לאט אני אוספת את המילים האוהבות

להיות לי רשת ביטחון מהנפילות הכואבות

כמו ילדה שמסמנת את השביל עם פירורים

אני שומרת בגופי שלא יעוטו ציפורים

ומוודאת שיהיה נתיב בטוח לפחות

כדי שלא אתעה בדרך להגשים לי הבטחות

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים

 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.

                                   

מכתב לאשתו

שנים את נוטרת לי טינה בנפשך

על האהבה שניצתה ביני לבין אישך

ולא אוכל להסביר כמה אהבה זו ממררת

דווקא את חייה של "האישה האחרת"

לא הייתה לי כל דרך להעלים או להמתיק

את הטעם המר מהסיפור הכי עתיק

של אהבה אסורה בין אזוקי טבעת

שכמהו זה לזה, אך לא העזו געת

את חשבת שקיבלת בלעדיות על הכאב

אך עד היום מפוזרים שבריו של לב אוהב

ובזמן שנאחזת בקרנות מזבח משפחה

אני ניסיתי לצלול אל תהום השכחה

בידייך אמנם הייתה כבר הכתובה

ואושרו הופקד אצלך כבן ערובה

אך ביום שעל רגשותינו הוא הניף את חרבו

הוא מימש את החוזה, ושילם בדם לבו

היום אני כותבת לך ממרחק השנים

מחטטת בכאב בזיכרונות ישנים

ומבינה שהקרבת את אושרך הפרטי

כדי לשמור על ילדייך ועל הקן המשפחתי

כנראה כבר לא נדע מהי הדרך הנכונה

האם היינו מאושרים יותר לו הבחירה הייתה שונה?

האם קיים בכלל סיכוי לזוג אוהבים

שבנה את עולמו על מים גנובים?

ומה עבר עלייך בשנים שחלפו?

האם הצלחת לאסוף את הקלפים שנטרפו?

האם הצלחת לייצר שוב אינטימיות וקרבה

עם האיש שוויתר למענך על אהבה?

© שיר זה נכתב ע"י אתי חסון ומוגן בזכויות יוצרים

 אין להעתיק או לשכפל ללא אישור מפורש בכתב.